שיקום היער

נזקי שלגים והטיפול בהם – אירוע יער בירייה ויער ברעם

רקע

האירוע התרחש ביער בירייה ובאופן חלקי ביער ברעם, בחודש דצמבר 2013. האירוע כלל סופת שלג קשה, לאחר קיץ ארוך ויבש, טרם תחילת ירידת גשם. באיזורים הגבוהים, כ- 800-900 מ' גובה, השלג נערם לגובה של 60 ס"מ. 50% מיער בירייה מגובה 600 מ' ומעלה – נפגע, כ-10,000 דונם. השלג נערם על העצים, אשר היו יבשים ולא גמישים, לאחר הקיץ היבש. כתוצאה מכך העצים נשברו.

אירוע שלג קודם ביער זה התרחש בשנת 1992. הקרקע הייתה רטובה ועצים שלמים התמוטטו, בעיקר עצי אורן ים שהיו נטועים במדרונות. נוצר אפקט 'דומינו' והעצים הפילו זה את זה, לאורך שטח של 4000 דונם.

באירוע הנדון (2013), עיקר הנזק התבטא בשבירת העצים במקומות שונים. רוב העצים נשברו בצמרות, חלקם נפלו ארצה. עשרות אלפי עצים נשברו בצורה שלא ניתן היה להשאיר אותם בשטח. כל רצפת היער הייתה מכוסה בשברי עצים. כאשר השלג נמס, היה ניתן לראות את גודל הנזק. באתרים בהם מבקר קהל, נפלו ונשברו עצים והיער היה מושבת למשך כמה שבועות לאחר הסופה, החניונים היו סגורים והדרכים חסומות.

 תהליך הטיפול

מיפוי

 לאור הנזק הרב, הוחלט לבצע מיפוי מדויק של כל השטחים שניזוקו. חוליית סקר עברה בכל היער ונתנה הערכה לרמת הנזק, על בסיס דירוג מדרגה קלה ועד דרגה חמורה.

 הגדרה: דרגת חומרה קלה משמעה כי נשברו מעט עצים וכמות החומר שנשבר על רצפת היער אינה גדולה. ככל שכמות החומר גדולה, גדל הקושי ללכת ביער וגדל הסיכון לשריפה. דרגת חומרה גבוהה משמעה כי סדר גודל של כ-50% מהעצים נשברו וכמות החומר על הקרקע גדולה וחייבים לפנותה.

על בסיס מידע זה ייצרו מפות שהראו בצורה ויזואלית בצבעים שונים את דרגות החומרה.

תעדוף ותכנון הטיפול

הטיפול נקבע בהתאם לעצמת הנזק. התחילו לטפל בשטחים בעלי דרגת החומרה הגבוהה ביותר.

השטחים בעלי העדיפות העליונה הינם באיזורים קולטי קהל: חניונים, דרכים קולטות קהל, נקודות תצפית לנוף, מצפורים. במקומות אלה טיפלו טיפול ראשוני בעזרת מומחים היודעים לבצע טיפול בגובה.

הטיפול כלל פינוי עצים שנפלו, גיזומים בטיחותיים לעצים בהם היו ענפים שעלולים ליפול, שיקום התשתיות: שולחנות פיקניק, מתקנים, גדרות, ספסלים ושבילים

האתגר המרכזי בביצוע: כיצד לפנות את העצים ללא גרימת נזק נוסף לתשתיות?

לצורך התמודדות עם אתגר זה, הביאו קבלנים שמתמחים בטיפול בטיחותי – טיפול בעצים במקומות רגישים. אלה אינם קבלני תפוקת העץ הרגילים, אלא קבלנים המתמחים בעבודות כמו חיתוך העצים מלמעלה למטה וגיזום הענפים שנשארו תלויים בגובה. עבודות אלה דורשות גוזמים מומחים וכלים לטיפול עדין.

בעקבות אירוע זה והנזק שנגרם בעקבותיו, הוחלט להגדיר איזורים מסוימים ביער, בהם מתירים לציבור לישון. הגדירו שני אתרים ביער בירייה שיהיו מיועדים ללינה: מצודת בירייה ועין זיתים. במיקומים אלה ביצעו גיזום בטיחותי, שכלל גם טיפול בסיכונים שעלולים לקרות בעת לינה.

בהמשך הטיפול באירוע, מיפו את השטחים אשר נפגעו, גם לפי דרגת הנזק וגם לפי התנאים הטופוגרפיים: שיפועים, סוג קרקע, סוג מסלע. 

זהו מידע נוסף בעל חשיבות לעבודת הפינוי והשיקום.

עובד GIS של האיזור מיפה את האיזור וגם עקב אחר הביצוע ותיעד אותו, כך שהטיפול בא לידי ביטוי במפות – נושא שסייע לעקוב אחר התקדמות הטיפול.

טיפ: עקרון מנחה חשוב בטיפול: כאשר נכנסים לעבוד באיזור מסוים, יש לטפל בו מהתחלה ועד הסוף.
שאלה עקרונית: האם יש צורך לטפל בכל השטחים?

לאור התלבטות שעלתה סביב שאלה זו, הוחלט לבדוק אותה זו בצורה מדעית. הכוונה האינטואיטיבית לאחר קרות הנזק הייתה לטפל בכל היער, מאחר וידועים הסיכונים לשריפות ולמזיקים. בהתאם לכך הייתה לצוות תמונה כיצד הם רואים את היער לאחר גמר הטיפול. אולם, בשלב מסוים עלתה השאלה, האם כדאי לבדוק כיוונים אחרים.

בפרט עלה לדיון המרכיב הסוציולוגי - תרבותי – חברתי, כגורם משפיע בתהליך קבלת החלטות מקצועיות. בארה"ב למשל, שימור ציבורי הוא נושא מובנה בחוק. לדברי ראש שירות הייעור האמריקאי, 50% מהזמן עורכים תוכניות לממשק יער, אך הן לא יצאו לפועל עקב המחויבות לשמע את הציבור! שאלה זו עלתה בפעם הראשונה בעקבות האירוע הנדון והעלתה את העובדה כי היערנים לא בהכרח תופשים את היער ומראה היער, עין בעין כפי שהציבור תופש אותו.

לצורך בחינת הנושא, הקימו 36 חלקות ניטור. כל חלקה מתחלקת לשניים: חצי חלקה הינה יער מטופל וחצי חלקה הינה יער שלא נוגעים בו. הבחינה בוצעה ביער בירייה וביער מירון בשני סוגי עצים, בסוגי קרקע שונים ובמסלע שונה.

הבחינה כללה את כל המרכיבים האקולוגיים, הביולוגיים, היבטי התפתחות והתאוששות היער, תת היער, הצומח העשבוני, בעלי חיים ועוד. הבחינה החלה מספר חודשים לאחר האירוע. האיזורים שנבחרו כחלקות ניטור הם איזורים עם נזק ממוצע ובעלי נגישות לביצוע הבדיקה.

תובנות חלקיות נוצרו לאחר שעשו סקר ראשון, מיד לאחר הקמת החלקות. לאחר 5 שנים אמורים לבדוק שוב את המצב בשטח. בבדיקה משתתפים הן סוקרים חיצוניים והן עובדי קק"ל. (כמובן שאין סיכון בביצוע הבחינה). לתוצאות ניתן לפנות ליעל פורת המרכז את הנושא.

מרכיב נוסף שהוכנס לבחינה בחלקות הניטור הוא המרכיב של הערכה חזותית. מרכיב זה נבדק בעזרת מחקר מסודר, ע"י צוות חוקרים מהטכניון בראשות פרופ' דניאל אורנשטיין. הצוות הציג את  תוצאות המחקר, בכנס, בנובמבר 2018. המחקר נעשה באמצעות סקר בקרב הציבור הרחב. צוות החוקרים צילם שטחים שונים, לאו דווקא בחלקות הניטור. צילמו איזורים פגועים ולא פגועים בשני היערות. הוכן שאלון בו שולבו הצילומים והופץ בקרב הציבור המבקר ביער ודרך האינטרנט. השאלון הכיל שאלות הן אודות היבטים חזותיים והן אודות היבטים פונקציונאליים.

המסקנות:

• הקהל הרחב רוצה לראות יער מסודר ונקי
• ביער מירון האיזורים שטופלו נראו לציבור פחות אטרקטיביים. ביער יש עצי מחט ועצי חורש טבעי, שטח סלעי ומגוון. כאשר עשו טיפול בחלקות ביקורת גרמו להפרה די קשה של השטח. לכן, במקומות אלה הציבור העדיף את האזורים הלא מטופלים
• מבחינת הקומפוזיציה אנשים אהבו מגוון
• הציבור מעדיף יער פתוח שרואים דרכו את השמיים

השלכות המחקר:

• בעקבות המסקנות הוחלט לא לטפל ביער מירון. כאשר נוסעים בדרכי היער לא מבחינים בנזק שקרה.

ביער בירייה הנזק היה ברמה שלא ניתן להשאיר את היער ללא טיפול, עקב סיכון לשריפות וסיכון להתפרצות חיפושיות קליפה, אשר תוקפות עצים יבשים או שוכבים ועלולות לגרום  לאפידמיה ביער. (בארה"ב ברכס הרי הרוקי, נפגעו ממזיק זה כל העצים בשטח עצום - מניו מקסיקו ועד קנדה).

טיפ: מומלץ למצא את שביל הזהב בין קבלת החלטות על בסיס הידע המקצועי לבין שיתוף הציבור והתחשבות בדעות ותפישות הציבור.

טיפול וכריתה

המשך הטיפול ביער הצריך הוצאת מכרזים בהיקף אדיר, לטיפול ופינוי בעצים שנפגעו. במקומות עם נזק חמור ביצעו כריתה ונטעו ארזים.

הטיפולים זהים לכל האיזורים, בכל עוצמות הנזק. המרכיב העיקרי בטיפול הינו פינוי העצים  שנפלו ונשברו ואין להם תקומה.

קריטריונים לכריתה:

הקריטריונים שנקבעו לכריתת העצים: אם מעל 1/3 מהעץ נשבר – העץ ייכרת, אם פחות – העץ יישאר ותתקיים תצפית על השתקמות העץ. כלומר, אם נשארה צמרת ירוקה ומספיקה בשביל לקיים את העץ – הוא יישאר. אם העץ נשבר מתחת ל-1/3 העליון - יש לפנות את העץ. עץ אורן, למשל, אשר נשברה לו צמרת לא יתפתח כלפי מעלה, אך יתפתח לרוחב ויהיה ירוק.

שיטת הפינוי:

באופן רגיל, כאשר קבלן נכנס לכרות עצים הוא חותך כמה עצים, מחבר עם כננת וגורר אותם החוצה לרחבות עבודה. שם הוא מנקה אותם מהענפים. לאחר מכן מרסקים את הפסולת.    

במקרה של אירוע השלגים, מאחר ורצפת היער הייתה מכוסה בחלקי עצים והיה קושי לפנות אותם – עקב המסלע שלא מאפשר הכנסת כלים - הוציאו את החלקים החוצה בעזרת מצבטים או ריסקו את הענפים באמצעות מרסקות פטישים והשאירו את הרסק בתוך השטח. היתרון של השארת החומר בשטח הינו בהחזרת החומר הצמחי לתוך הקרקע. בנוסף, עברו עם משאיות מנוף לאורך הדרכים ופינו את השברים לאורכן.

תהליך הטיפול החל בשנת 2014 ונמשך עד 2017, סה"כ כ-3.5 שנים.

      הקשר בין הטיפול שבוצע לנושא הדילול:

בכל שנה מכינים תוכניות עבודה של ממשק היער הכוללות דילולים, לצורך שמירה על מחזוריות דילול עד שמגיעים לעומד סופי רצוי ביער. כאשר נוטעים את היער נוטעים אותו צפוף יחסית, מאחר ולוקחים בחשבון כי חלק מן העצים לא נקלטים וחלקם מת מנזקים שונים. כמו כן הצפיפות גורמת לתחרות המעודדת את העצים להתפתח ויוצרת סלקציה.

לאחר מספר שנים יש לבצע דילול: בגיל 5, בגיל 10 ולאחר מכן כל 10 שנים עד גיל 30 - גיל בו מגיעים לעומד סופי - כ-30 עצים לדונם. בכל מחזור כזה מוציאים חלק מהעצים ומאפשרים לשאר העצים להתפתח טוב יותר.

התוכנית השנתית כוללת את פעולות הדילול הללו. בעת אירוע – האירוע יבוא על חשבון הדילולים המתוכננים. למעשה האירוע מנוצל לטובת דילול וכן לטיפולים נוספים אשר נדרשים ביער, כמו כריתה או פעולות אחרות.

חלקות שהיו מדוללות בזמן והעצים בהן היו חסונים יותר, נפגעו פחות מסערת השלגים. בחלקות צפופות, השלג על הצמרות היה כבד מידי ביחס לחוסנו של העץ ולכן הם ניזוקו יותר.

בעקבות האירוע, היער שינה את פניו באופן משמעותי ונעשה מדולל יותר.        

הדילול פותח את היער לשמש ולאור וגם להתחדשות טבעית של זרעי אורנים. האצטרובלים נפתחים בחום ומתקבל מרבד של זרעים. נדרש טיפול מאסיבי למשך כמה שנים עד הגעה לצפיפות רצויה.

בשנים האחרונות השתנתה התפישה לטובת התחדשות טבעית.

יער עמיד
בשנת 1992 ובשנת 2013 ובין שנים אלה, באירועים קטנים יותר, היו סערות משמעותיות. לאור הישנות אירועים אלה, מתקיימת כיום חשיבה כיצד ליצור יער עמיד. |
 

הגדרה: יער עמיד הוא יער בו צומחים מינים עמידים לשלגים. מינים אלה מתאפיינים במבנה צר ובזווית ענפים מסוימת.

מינים של עצי מחט, אשר גדלים באיזורים מושלגים בחו"ל - לא הצליחו לגדול בארץ. למשל, אורן שחור שעמיד לשלג וגדל בקפריסין – לא הצליח להתקיים בארץ. לעומת זאת, ארזים – מין שעמיד לשלג, ניטעים בצורה נרחבת ביער בירייה.

מינים נוספים שניטעים יותר הם רחבי עלים ומחטניים ממינים אחרים (לא אורן ירושלים), שהינם עמידים יותר כיוון שהמשטחים שלהם יותר אופקיים או כדוריים. 

לצד אלה, ממשיכים לחפש מינים נוספים שיתאקלמו טוב בארץ. עד היום לא נכנס מין אחר של אורן שיהיה עמיד יותר.

שיקולים אלה נלקחים כיום בחשבון, בניהול היער.

במקביל מאפשרים לאורן ירושלים להתחדש באופן טבעי.

חלק מרמת העמידות של היער נקבעת ע"י הטיפול בדילול שלו. בעבר, לאורך שנים, היה פיגור בטיפול ביערות ודילולים לא נעשו בזמן. כתוצאה מכך, יערות ותיקים היו צפופים והעצים לא היו מספיק חסונים, כך שהשפעת הסופה הייתה קשה יותר.

כיום המצב אחר לגמרי, יש לקוות כי ביערות החדשים העצים יהיו חסונים והנזקים פחותים.

הסיכום במספרים:

• נשרפו כ- 9000 דונם בגליל העליון
• נכרתו כ- 5000 דונם
• נטעו כ -3200 דונם
• היקף החידוש הטבעי בשטחים שנכרתו כ- 2000 דונם (בשאר השטח שנשרף היה גם כן  חידוש טבעי ללא כריתה של העצים ובחלקו הקטן העצים התחדשו)
• הרכב המינים בנטיעה: בברייה כ- 75% חורש ועצי בוסתן, 10% ארזים ו-15%מחטניים. בהרי נפתלי כ-42% חורש טבעי רחבי עלים ו- 58% מחטניים וארזים.

 טיפים:

הגורמים אשר אפשרו לקיים תהליך שיקום מוצלח:

• יצירת אווירה המגייסת את כל הגורמים לעבודה משותפת ברוח ציונית
• תקציבים בלתי מוגבלים
• מבנה ארגוני מוגדר לפעולות השיקום ושמירה על שיטת ניהול ברורה
• ביצוע עבודת תכלול רבה
• שילוב של קשב לצורך הציבורי יחד עם נקיטה בגישות מקצועיות מוכחות
• תורת הייעור מגדירה מהו הטיפול הנדרש בכל סוג שטח. הגדרה זו צריכה לשמש כקו מנחה לגיבוש תוכנית שיקום היער, לקבלת החלטות מהן הפעולות, באיזה היקף ובאיזה קצב לטפל, גם בעת אירוע.

פרויקט שיקום אדמות הכבול של החולה

רקע

עמק החולה נמצא בין רמת הגולן, הרי נפתלי ובקעת הלבנון. אורכו כ- 30 ק"מ ורוחבו כ-7 ק"מ. שפע המים ובעלי החיים שבו, משכו אליו בני אדם כבר מתקופת האבן. מיקומו ליד "דרך הים", שעברה בשוליו המערביים, וליד המעבר על הירדן במקום שבו נמצא גשר בנות יעקב, הפכו אותו לבעל חשיבות כלכלית-מדינית.

לפני ייבושה שימשה החולה אגן שיקוע טבעי שהגן על הכנרת מפני סחף הירדן. יתירה מזו, אדמת הכבול התגלתה כבעייתית במיוחד. לכבול היבש לא היה דורש והחומר האורגני שהיה בו נדלק וגרם לשריפות. בנוסף, הכבול היבש נוטה להצטמק ולשקוע. אדמת הכבול בחולה שקעה מאז הייבוש ועד ראשית שנות ה-90 של המאה העשרים לעומק של יותר משלושה מטרים מתחת לגובהה המקורי.

פרויקט השיקום

פרויקט שיקום אדמות הכבול של החולה התחיל באמצע שנות התשעים, למטרות אקולוגיות חקלאיות. הפרויקט כלל מספר פעולות שנעשו בלב עמק החולה, פעולות ייבוש ושמירה על מפלס מי תהום גבוה, על מנת לגרום להתייבשות הכבול והבלייה של הקרקע.                                                                      הערוץ המקורי של הירדן בעמק החולה העמיק והציף מחדש שטח בן 1,000 דונם. המים שמגיעים לאגם שוהים בו זמן מה לפני שהם ממשיכים לכנרת ובמשך הזמן הזה שוקעים החומרים האורגניים ונשארים בו.

מטרה נוספת הייתה למנע את זיהום מי הכנרת מן המינראליים שנמצאים בקרקע הכבול. לצורך כך נבנה חציץ מלאכותי, המונע זרימה של מי קבול לכנרת. בנוסף, שונה כל ממשק ההשקיה בעמק החולה, להשקיה בקו-נועים – מכונת השקיה גדולה על גלגלים הנעה לאורך השטח.

במסגרת מפעל השיקום קק"ל הפכה אזור המשתרע על פני כ-75 קמ"ר ממפגע אקולוגי לאזור בו פורחים ומשגשגים מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים והפכה את עמק החולה למוקד תיירותי בו נמצאים אתרי צפרות, תעלות מים מלאות דגים, חניונים בטבע, בעלי חיים יבשתיים ובעלי כנף, והמציע שפע אפשרויות לטיול באופניים, ברכב או ברגל.

הפרויקט בוצע על קרקע השייכת לחקלאים, כאשר בתמורה הבטיחו לחקלאים לפתח תשתית תיירותית על שטח של 5000 דונם.  

הפרויקט נחל הצלחה גדולה מבחינה אקולוגית חקלאית. המרכיב העיקרי מבחינה זו היה חזרתו של הטבע שהיה טרום הייבוש וחזרתן של הציפורים מעל עמק החולה.

בעקבות זאת נוצר פארק אגמון החולה.

מערך הניטור

בהמשך להקמת הפרויקט, היה ברור שצריך לנהל את השטח בהיבטים שונים: חקלאית, ממשק המים, איכות המים, שכן, אם לא תהיה מערכת מנהלת – כל העבודה תרד לטמיון והמצב יחזור לקדמותו.

לצורך כך הוקמה מערכת תחזוקה, המתוחזקת ע"י קק"ל ומממנת אותה רשות המים בשיתוף קק"ל.

מערכת מורכבת בסדר גודל כזה, דורשת ניטור. באמצע שנות ה-90 הוקם מערך ניטור, המתנהל כבר 30 שנה. זו אחת המערכות הוותיקות בארץ לניטור ארוך טווח.

מטרות מערכת הניטור:

• ניטור של כל הנושאים ההידראוליים, ההרכב הכימי של המים, במגוון שיטות
• ניטור של כל המרכיבים האקולוגיים, מערכת המשלבת מרכיבי מים וחקלאות

למעשה מבוצע ניהול פיזי ואקולוגי של כל עמק החולה. זוהי עבודה בסדר גודל ענק בהשקעה של עשרות מילוני ₪, והשפעה על משק המים ואיכות המים של המדינה.

     המערכת מבצעת איסוף נתונים בזמן אמת מהשטח, הנתונים הינם קריטיים לצורך קבלת

     החלטות ניהוליות.

במערך הניטור עובדים חוקרים וסוקרים אשר אוספים נתונים של פרויקט שיקום אדמות הכבול גם בהיבט המים וגם בנושאים האקולוגיים, מנתחים את הנתונים ומציגים אותם.

בנושאים האקולוגיים מבוצע ניטור ציפורים ויונקים. הוחלט על ממשק טיפול באחד המזיקים הקשים – לוטריה. לוטריה היא חיה לא טבעית בארץ. במקור גידלו אותה לצורך הפקת פרוות. הלוטריה מתרבה מספר פעמים בשנה, מתפשטת מאוד גיאוגרפית ועושה נזקים קשים לגדות הנהרות. כיום מתנהלים מחקרים המנסים לנתח את ההתנהגות של החיה, מקיימים עיקור לזכרים ונלחמים בהתפשטות שלה גם ע"י ירי. אחד מתוצרי הניטור הוא לאפיין את המין הזה.

יונקים נוספים במערך הניטור הם חתולי ביצות וחזירי בר.

מערכת הניטור בודקת גם את כל היבטי הדינמיקה של צומח. בשנים האחרונות מתמקדים בעיקר במינים פולשים ומנסים לאתר התפשטות שלהם. אחת הבעיות היא של מינים פולשים בתעלות, אשר יוצרים כיסוי של המים בתעלות. החשש הוא שהם יגיעו לכנרת וישנו את המאזן האקולוגי שם.

סחף לתוך האגמון גורם לצמצום מפלס המים, משפיע על התפרקות הצומח באגמון, גם של חסרי חוליות וגם של צמחים. ההתפרקות מעלה את אחוז הזרחן במים ולפגע באיכות המים.

מערכת ניטור מודדת מדידות שונות כמו רוח, סחף, טמפרטורה.

אחד הנושאים הנבדקים הוא מפלס המים. אחד הצרכים הוא לשמור על רטיבות מי התהום בכבול כמה שיותר קרוב לפני הקרקע. כך הכבול נשמר ולא נסחף. בנוסף הדבר משפיע על מפלס המים באגמון. ניתן לעשות פעולות להעלאת מפלס המים. אחת הטכניקות היא מתקנים הידראוליים בתעלות, המאפשרים לסגור או להצר את פתח היציאה של המים. כאשר מעלים את מפלס המים בתעלה זה משפיע על כלל השטח (רשת של תעלות).

הקו-נועים שואבים את המים מהתעלות. כאשר מעלים את מפלס המים בתעלות, הדבר עלול להשפיע על עליית מפלס המים באגמון. עליית המפלס עלולה להציף את קיני הציפורים בשולי דפנות האגמון. זו דוגמא להשפעות הדדיות אשר צריכות להיות מנוטרות באינטגרציה.