ניהול משתלה

משתלות הן מערכות מקצועיות, העוסקות בחקלאות מעשית.

 הגדרה: חקלאות מעשית הינה חקלאות התומכת בפועל בגידול שתילים בשטח.

נמחיש את המונח הזה באמצעות דיון בנושא דישון. דשן הוא למעשה בנוי מהיסודות NPK – הבנויה מן היסודות חנקן, אשלגן וזרחן. בחקלאות המעשית יש מרחב טעות בכמויות היחסיות בין היסודות הללו, לעומת האקדמיה המגדירה יחסים מדויקים בין היסודות לטובת יצירת התרכובת.

היבט נוסף של החקלאות המעשית, עוסק באיתור תקלות מראש וניהול סיכונים ובאמצעות זאת – עמידה על דיוק מינונים היכן שנדרש. למשל, המינון של אמוניה, אשר מינון יתר שלו עלול להתפתח לחומר מסוכן.

הדישון במשתלה נעשה ביחידות של PPM – ברמה של 100-150 PPM. ברמות אלה הסיכון שיגרם נזק כתוצאה בחוסר דיוק, הינו נמוך מאוד.

הגדרה: דישון רציף משמעו שמירה על רמה קבועה של דשן ושל חומציות במי ההשקיה. משתלות מנסות לעבוד לפי קו מנחה זה.

מאחר והמשתלות של קק"ל אינן משתלות מסחריות והן פועלות בהתאמה לצרכים משתנים, חשוב להתאים את הדישון ואת שיטות העבודה בכלל בהתאם לצרכים. אחד מהתנאים המשתנים הוא האקלים, המשמעות היא שיש להתחשב בתנאי האקלים בעת תכנון גידול השתילים. 

לאחר השתילה, יש לבחון את מצב השתילים באופן יום יומי, ולווסת את המינונים. לדוגמא,

במקרה של שתילים עם אטיולצייה או קשיחות, הבאים לידי ביטוי בחיוורון או צבע עלים מעט צהבהב, יש להקפיד על המינונים, על מנת לא ליצור נזק לצמח. כאשר העלים מתחילים להיות צהבהבים – נדרש לדשן.

  מאפייני השתילים והטיפול בהם

לשתיל מאפיינים מסוגים שונים:

• מידות: מידות השתילים הינם עובי הגזע,  גובה ורוחב. יש לשמור על היחס בין המידות.

כאשר מדברים על גובה נוף, הכוונה הינה לגובה הצימוח והוא כפעמיים גובה בית השורשים.

• יש לשמור על גובה השתיל שלא יהיה גבוה מידי.
• עובי רצוי הוא כעובי עט לפחות.

• מראה השורשים: המראה הרצוי הוא מראה של שורשים ישרים ולבנים. השורש הלבן מראה על חיוניות השורש, עודף מים או חוסר מים יגרום להשחמה של השורשים.

בעת קביעת תנאי הטיפול בשתילים, יש למדוד EC וPH ולהיעזר במדידות אלה על מנת לדשן במינון נכון.
אשר יתנו מענה טוב לכל סוגי השתילים. יוצאים מן הכלל הם שתילים מסוגים "קיצוניים".

סוגים "קיצוניים" הם למשל כליל חורש, אשר אינו אוהב לחות רבה מידי וכן צמחי תבלינים מסוימים. בשתילי אורנים צריך להיזהר מדישון יתר.

הפעלת הדישון נעשית על בסיס שיעורי טמפרטורה ולחות.

במשתלות פרטיות מחליפים במיקום השתילים על מנת לאזן את צמיחת השתילים. כך, השתילים שבקצה מקבלים פחות השקיה ובכל פעם אלה שתילים אחרים. במשתלות קק"ל הדבר אינו נהוג (לכל הפחות במשתלת אשתאול).

במשתלות צפון ודרום בקק"ל, כלי הקיבול יותר גדול, כך ששטח הגידול גדול יותר ובהתאמה גדלים כמות ההשקיה, החפירה וההובלה - כדי שהשתיל יהיה יותר גדול.

דבר זה נחוץ, שתילים גדולים יותר נצרכים בשטחים בהם  קק"ל מאפשרת הכנסת מרעה מספר שנים קצר לאחר הנטיעה או שימוש אחר ויש לייצר עומד עם עצים גדולים מהר ככל הניתן ובהתאם השתילים מקבלים טיפול אינטנסיבי, לעומת שתילים קטנים בהם הטיפול אקסטנסיבי.

במקרים אחרים יש לנהוג לפי שיקולי עלות/ תועלת ובהתאם לצרכים.

להלן הנוסחה המנחה לנתוני הבסיס לגידול:

הסברים:

• מוליכות חשמלית:

• ככל שהמוליכות יותר גבוהה, רמת ההמלחה בשתיל גבוהה יותר.
• מדידת המוליכות מתבצעת בעזרת מכשיר מד מוליכות באדמה. ערך המדידה הוא ערך ה-.E.C.
• הערך הרצוי תלוי באיכות המים: מים מושבים, מי התפלה או מים רגילים. הממוצע במים רגילים – 1.0. יש מקומות שהערך הוא 1.5. אם הערך הנמדד הוא 2.5 יש צורך בשטיפה, כלומר השקיה ללא דשן, על מנת להוריד את רמת המליחות.
• לעיתים נמדד ערך 0.7 ובמים מותפלים נמצא אפילו ערך 0.3, שכן חסרים בהם מיקרו אלמנטים שונים.

• כללי השקיה:

• בקיץ משקים בממוצע 70 PPM, בחורף 140 PPM.
• בחורף יש פחות אידוי ופחות תנועת מים ולכן יש להגביר את רמת הדשן במצע.
• רצוי למדוד מוליכות פעם החודש. ככל שאיש המקצוע בעל ניסיון, ניתן להפחית את תדירות המדידה.
• היחס בין חנקן, זרחו ואשלגן בהם משתמשים כיום, צריך להיות 20:20:20 (באחוזים).

• הנחיות דישון במשתלת אשתאול:

 לדוגמא:

במיכל של 1000 ליטר, עבור 70 PPM, בהתאם לטבלה לעיל, ידרשו 35 ק"ג דשן.  הנחיה תהיה לשים 40 ק"ג דשן מסוג 20:20:20.

 חשוב לציין:

• אם יעשה שימוש בדשן שונה, יש להתאים את החישוב ליחס הדשן.
• יש לציין גם את ספק הדשן – במקרה הזה חיפה כימיקלים.
• בנוסף יש לרשום גם את משאבת הדשן 1%. בהתאם - המשאבה צריכה להיות עם ספיקה מסוימת.

להלן סיכום ההנחיות:

           הגדרה: פיטופתולוגיה  פיטו (Phyto) = צמח; פתולוגיה = מחלה. תחום

            המחקר המדעי שעוסק במחלות צמחים הנגרמות כתוצאה ממזיקים מחוללי מחלות     

            (פתוגניים) ותנאים סביבתיים.

 מסמך מנחה מומלץ בנושא מחלות הינו מסמך 'מזיקי שלד הנוברים בעצים, זיהוי ואמצעי התמודדות ידידותיים לסביבה'. המסמך נכתב ע"י שאול בן יהודה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

המסמך מתאר את רוב המזיקים שניתן למצא ביער, כולל תמונות והסברים.

למסמך המלא - https://www.teva.org.il/GetFile.asp?CategoryID=11578&ArticleID=21766&ID=8507

המסמך מסייע באבחון המחלות והמזיקים השונים ומציע דרכי טיפול.

יש להפריד בין מזיקים למחלות. מזיקים יכולים להיות חרקים למיניהם בגלגולים השונים שלהם. מחלות הן מחלות עלים: פטריות, וירוסים וחיידקים.

הסימפטומים העיקריים למחלות הם:

• עלים: שינוי צבע
• תפטיר: הצימוח של הפטרייה, פטריות שמייצרות נבגים.

מחלות הן תופעה נפוצה במשתלות, בעיקר בתקופת החורף, בה יש יותר לחות ותנאי התפתחות למחלות.

מזיקים נפוצים בעיקר בעונות המעבר, מאחר ותנאים קיצוניים של חורף וקור לא מתאימים לחרקים, הזקוקים לאנרגיה בכדי להתחמם.

מחלות נפוצות במשתלות:

• בוטטריטיס - עובש עלים
• קישוטית - כתמי עלים
• אלטרנריה – כתמי עלים
• מחלות עלים כמו קימחון.

בתמונה זו, העלה הימני חולה בקימחון והעלה השמאלי בקישוטית. אלה הם סוגים שונים של פטריות. לכל אחת מהן טיפול שונה.

לצורך קבלת החלטה על טיפול יש לבדוק את הנקודות הבאות:

• בדיקת פיזור העלים נגועים
• בדיקת רמת ההנבגה
• בדיקת עצמת ההנבגה
• במידה והאינדיקציות לא חמורות, ניתן להמתין ולראות אם המחלה תתפתח או תחלוף
• במידה ומחליטים על טיפול, יש לבצע אותו באופן גורף לכל השתילים.

בתמונה זו, העלים הצהובים הם עלים שהתייבשו או שחסר להם דישון. ניתן לטפל באמצעות ריסוס אך לא בהכרח כדאי לבצע טיפול כזה! –

 חשוב לציין:

• יש להשתדל להימנע מריסוס של צמחי מאכל, כיוון שהריסוס נספג בצמח.

בתמונה רואים עלי דפנה עם כנימות, המוצצות את לשד העלה. ההחלטה במקרה זה נבעה מהצורך למסור בקרוב את השתילים ולא רצוי למסור שתילים נגועים.

אחרת היה מחכה שבוע

צוות העובדים במשתלה נדרש להיות ערני כאשר הוא רואה כתמים, אכילות או דהיית צבע,   

           ולהתריע.

           האבחון יתבצע ע"י בדיקה האם יש תפטיר, מהו צבע העלים וכד' והאבחנה תזהה האם

           מדובר על מזיק, מחלה או שניהם, כמו במקרה של תולעים שנהנים לאכול את עלים שצימחו

           פטריות.   

           לעיתים קשה לאבחן את המחלה מאחר והסימפטומים דומים, למשל אלטרנריה ובקטריה,

           בשני המקרים נראים נקודות חומות עם הילה צהובה.

            טיפ:

           במקרה כזה (מקרה של מחלות עם סימפטומים דומים): באם השטח קטן – לא

           יינתן טיפול ויבוצע המשך מעקב ואבחון, באם השטח הנפגע גדול – יינתן טיפול לשתי

           המחלות ע"י שני סוגי ריסוסים.

בנוסף, ניתן להתייעץ עם מומחית לפיטופתולוגיה – מאור, באשתאול.

            מקור ידע חשוב נוסף הוא האנציקלופדיה לחקלאות:

  האנציקלופדיה היא כללית, אולם היא מבליטה את המציאות  

בישראל בכל אחד מפרקיה.

האנציקלופדיה מחולקת לפי נושאים וכוללת את הכרכים הבאים:

• כרך א' - מדעי יסוד
• כרך ב' - גידולי שדה וגן וצמחי נוי ופרק על החקלאות במקורות
• כרך ג' – מטעים, יערנות והגנת הצומח
• כרך ד' - בעלי חיים - כולל מבוא כללי, חלק על יסודות זואוטכניים וחלק על רפואת בעלי חיים
• כרכים ה'- ו' - ירקות

מקורות ידע נוספים לאבחון וטיפול במחלות ובמזיקים:

• תערוכות בחו"ל
• הפקולטה לחקלאות: יש חשיבות לרענן את הידע אחת למספר שנים ולחדש את הידע בתחום חומרי ריסוס
• מפגש משתלנים שנתי

          טיפול במחלות ובמזיקים

שני אמצעי הטיפול העיקריים הם ריסוסים ורשתות הגנה.

5. ריסוס:

ריסוסים ניתן לבצע לצורך טיפול וגם לצורך מניעה.

המלצות על ריסוס כטיפול מונע ניתן למצא בחוברת שערך מדין ניר, מנהל משתלת אשתאול היוצא, בשנת 2017.

הטיפול באמצעות ריסוס הוא תחום דינאמי, חומרים חדשים יוצאים חדשות לבקרים ויש להיות במעקב אחר החידושים בתחום, באופן תדיר.

היבט חשוב בשימוש בריסוס הוא מושג Re – Entry: מושג זה מגדיר את משך הזמן הנדרש לעבור ממועד ריסוס השטח ועד לכניסה מחדש לטיפול בו. כניסה מחדש מחייבת בגדי הגנה. כיום אין הקפדה על כך.

      להלן ריסוסים מומלצים לטיפולי מניעה:

5. רשתות הגנה:

מלחמה במחלות נעשית גם באמצעות רשתות הגנה נגד חרקים.

רשתות Insect Proof הינן רשתות ארוגות בצפיפות החוסמת כניסת חרקים. אמצעי זה נפוץ בעולם, הוא אפקטיבי ומסייע לצמצם את כמויות הריסוס. בקק"ל לא משתמשים באמצעי זה.

דוגמא לרשת Insect Proof

רשתות 'נגד חרקים' מונעות מזיקי מפתח רבים, כגון:

• זבוב הפירות
• קפנודיס
• חיפושיות קליפה
• יקרוניות
• עשי פרי
• ציקדות
• ציפורים
• חולייתנים מכרסמים